פסק-דין בתיק תא"מ 46429-02-11

1.         זוהי תביעת שיבוב של מבטחת אשר פיצתה את מבוטחה בגין נזקים  שנגרמו לרכבו בתאונת דרכים שארעה ביום 11.8.10.

2.         לטענת התובעת, בתאריך זה נסע מבוטחה ברכב ללימוד נהיגה (להלן: "הסקודה"), נהוג ע"י תלמיד לנהיגה בנתיב האמצעי מבין 3 נתיבים, בסמוך לשכונת עין הים, חיפה, כאשר רכב מבוטח הנתבעת שנסע בנתיב השמאלי סטה לפתע מנתיבו ופגע בסקודה בחלקה הקדמי השמאלי, תוך שהוא דוחף אותה לצד ימין וגורם לנזקים הן בצד שמאל והן בצד ימין בשל פגיעת הסקודה במדרכה שמימין.

3.         לטענת הנתבעת, כפי שנטענה בכתב ההגנה, רכב הנתבעת לא נסע בנתיב השמאלי אלא בנתיב האמצעי בעוד הסקודה נוסעת בנתיב הימני, שהינו נתיב לתחבורה ציבורית בלבד (להלן: "נת"צ"), כאשר לפתע סטתה הסקודה מן הנת"צ שמאלה ופגעה בחלקו הימני של רכב הנתבעת.

4.         שמעתי את עדויות הנהגים המעורבים וכן את עדות תלמיד הנהיגה שנסע בסקודה יחד עם מבוטח התובעת, אשר הדגימו כל אחד לגרסתו את אופן התרחשות התאונה, בין השאר בעזרת דגמי מכוניות. עיינתי במסמכים שהוגשו לבית המשפט ובכלל זה דו"ח השמאי מטעם התובעת ותמונות הסקודה.

5.         אקדים ואציין כי אני מבכר את גירסת עדי התובעת על פני זו של נהג רכב הנתבעת. אמנם, גם עדויותיהם של עדי התובעת היו מבולבלות ולא עקביות. עם זאת, ניתן היה להבחין בהן בגרעין של אמת והן אף מתיישבות טוב יותר עם כלל הראיות ונסיבות העניין. זאת, בעוד שאת עדותו של נהג רכב הנתבעת, אשר הותירה רושם שלילי, אינני מקבל ואני קובע כי היא איננה מהימנה.

את מסקנתי זו אני מבסס בראש ובראשונה על התרשמותי הבלתי אמצעית מהאופן בו נמסרו העדויות. בנוסף, אציין מספר נקודות בעלות חשיבות לטעמי, המובילות למסקנה דומה:

א.         הטענה הבסיסית עליה מבוסס כתב ההגנה הינה כי בשל עומס רב בשני הנתיבים השמאליים, נסעה הסקודה בנת"צ ולאחר מכן ניסתה "להידחף" לנתיב האמצעי. טענה זו אינה עולה בקנה אחד עם עדות נהג רכב הנתבעת, לפיה התנועה זרמה במהירות רבה בכל הנתיבים, לרבות בנתיב נסיעתו.

ב.         אם בנתיב נסיעת רכב הנתבעת עסקינן, הרי שבהודעה שנמסרה לנתבעת על ידי מבוטחה, נרשם כי נסע בנתיב השמאלי. זאת בניגוד לנטען בכתב ההגנה ובניגוד לעדותו בבית המשפט. בשני האחרונים טען כי נסע בנתיב האמצעי. אמנם מדובר בהודעה טלפונית שאינה נושאת את חתימתו, אך לא הוצג כל הסבר לטעות הנטענת ולא הובהר מדוע שסוכנות הביטוח, אשר זה עיסוקה ומודעת לחשיבות הדיוק בפרטים בהודעה למבטחת, תרשום בה מידע שגוי.

ג.          כל אחד מן הצדדים טען כי הצד האחר סירב למסור לו פרטים. עם זאת, מן העדויות עולה בבירור כי נהג רכב הנתבעת נסע מן המקום, אף לשיטתו, מבלי להזמין משטרה. לעומת זאת, מבוטח התובעת הזמין משטרה למקום. עובדה זו כשלעצמה תומכת בעדות מבוטח התובעת ופוגמת במהימנות נהג הנתבעת.

ד.         בעוד שהתמונה העובדתית לעניין הישארות במקום הייתה כאמור בסעיף הקודם, ולא הייתה על כך מחלוקת - נהג הנתבעת אף טען כי היה במקום דקות ארוכות ובמהלך שהותו במקום לא הגיעה משטרה ורק לאחר מכן עזב - הרי שבהודעה שנמסרה לנתבעת על התאונה נרשם כי הרכב שפגע בו, לטענתו, "לא מסר שום פרטים ונסע". אף עובדה זו אינה עולה בקנה אחד עם העדויות לפיהן רכב הסקודה נשאר במקום. למעשה, הוא גם לא יכול היה לעזוב מיד את המקום מאחר ונפגע בגלגל הימני הקדמי. לעניין זה ראה גם את דו"ח הפעולה שמילא השוטר אשר הגיע למקום  ומצא במקום את הסקודה ("ת/3" עמ' ראשון).

ה.         נהג הנתבעת טען כי צילם תמונות רבות של רכבו ושל הסקודה, במקום התאונה, מזוויות שונות. אף אחת מן התמונות הללו לא הוצגה, לטענתו מאחר והחליף את המכשיר הנייד. בנסיבות העניין, אי הצגת תמונות אלה יוצרת חזקה ראייתית לחובתו (ולחובת הנתבעת).

ו.          נהג הנתבעת טען כי ישנה תמונה אחת של רכבו שכן מצויה במכשיר הטלפון הנייד החדש ולבקשת ב"כ הנתבעת הציג אותה. בתמונה זו ניתן להבחין בפגיעה נמוכה מאד שדומני כי אינה תואמת את גובה הפגיעות, כמו גם את זווית הפגיעות, בסקודה. לכאורה, אף נראה כי יכול ומדובר בפגיעה ישנה שכבר מצויים עליה סימני חלודה.

ז.          נהג הנתבעת טען כי הוא עצמו נסע במהירות העולה על 70 קמ"ש כאשר ראה את הסקודה משתלבת מצד ימין אל הנת"צ הנמצא מימינו, וכל זאת באזור הרמזור בו נסע ללא עצירה בהיותו ירוק. התאונה ארעה אף לשיטתו כ-150 עד 200 מטר לאחר אותו רמזור. משמעות הדבר הינה כי היה על רכב הסקודה - הנהוג בידי תלמיד לנהיגה ונמצא במהירות איטית אגב השתלבות לכביש ראשי - להאיץ במהירות פנטסטית על מנת להדביק על פני מרחק כה קצר את רכב הנתבעת ולפגוע בו. תסריט מעין זה אינו אפשרי, וטענה זו של נהג הנתבעת פוגמת עוד יותר במהימנותו.

ח.         תלמיד הנהיגה טען כי לא יכול היה לפתוח את דלת שמאל כתוצאה מהפגיעה ולכן נאלץ לצאת מדלת ימין, בעוד נהג הנתבעת טען כי התלמיד יצא מדלת שמאל ללא כל בעיה. מעיון בתמונות הנזק בסקודה אכן נראה כי הפגיעה הביאה למעיכת הכנף מעט פנימה באופן שצמצם את הרווח בינה לבין הדלת הקדמית משמאל ובאופן כזה שנראה כי אכן תומך בגרסת תלמיד הנהיגה.

            ט.         אילו הייתה התאונה מתרחשת באופן שנטען על ידי נהג רכב הנתבעת, אזי היה        עיקר הנזק בסקודה צריך לבוא לידי ביטוי בפינה השמאלית הקדמית, אולם בפועל   הנזק נגרם במיקום אחורי יותר.

6.         לאור כל האמור לעיל, הרי שדין התביעה להתקבל. הנתבעת תשלם לתובעת סכומים כדלקמן:

א.         סכום של 4,200 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום הגשת התביעה ועד היום.

ב.         החזר אגרה בסכום של 700 ש"ח.

ג.          שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 4,000 ש"ח.